זהו יום שגרתי בהר הבית (الحرم الشريف) בירושלים. יהודים, מוסלמים ונוצרים נכנסים דרך
שער הרחמים ומחכים לתחילת התפילות בבית המקדש, בכיפת הסלע ובמסגד אל אקצה ובכנסיית
הקבר, בהתאמה. חברים משלושת הדתות וממקומות שונים בעולם מברכים איש את רעהו, וחלקם
מתאספים סביב קבוצת נגנים משלוש הדתות אשר מנגנים יחדיו. הר הבית כבר השיל מעליו את
זיכרונות החורבן והעימות שכפתה עליו האימפריה הרומאית והינו עתה מקום של שמחה, בו הכל
מתפללים בבניינים הקדושים להם, אך מכירים ונושאים את שמו של האל האחד, יוצר הכל.
למה יש לשים לב בציור.
יהודים, מוסלמים, נוצרים ואחרים מכל העולם נכנסים להר הבית
דרך שער הרחמים, אשר לו משמעות מיוחדת כסמל הגאולה בשלוש
הדתות. הנחל, אשר נראה זורם לאורך בית המקדש, מצויר כפי הוא
מתואר בנבואת יחזקאל, אך גם מאפשר מציאות לפיה המקדש נבנה על הרחבה של
הר הבית, אשר אף היא מוזכרת בנבואות. עמימות זו שיוצר הנחל באה לידי ביטוי
גם בעמימות מכוונת בנוגע למקומו של בית המקדש בציור. מבנים חשובים הנראים בציור, בכלל
זה שער הרחמים, גן הקבר המקודש לנוצרים הפרוטסטנטים, ומבנים מוכרים אחרים הנראים בקו
האופק של ירושלים הינם נצפים מכיוונים שונים, צפון, דרום,
מזרח ומערב, כדי להבהיר שאין בציור אוריינטציה ספציפית שלפיה ניתן לפענח את הכיוונים
בציור.
היהודים נראים כשהם נכנסים לשער הרחמים ופונים שמאלה לכיוון בית המקדש.
המוסלמים נראים כשהם פונים ימינה משער הרחמים לכיוון כיפת הסלע,
בעוד חלק מהם עוברים את כיפת הסלע בדרכם למסגד אל אקצה. הנוצרים
נראים כשהם באים מצידו הימני של הציור לכיוון כנסיית הקבר וגם
לכיוון גן הקבר, שכפי שצוין, מצויר שלא במקומו האמיתי, אך
חלק מהנוצרים נכנס להר הבית דרך שער הרחמים. יהודים, מוסלמים נוצרים ואף אחרים, פונים
מהזרמים המרכזיים שלהם ההולכים לכיוון המבנים המקודשים שלהם, כדי לחבור לאנשים מבני
הדתות השונות וכך נוצרות קבוצות קטנות מעורבות המפוזרות על הר הבית. אחת מהקבוצות הללו
היא קבוצת האנשים הנראית בקדמת התמונה סביב המוסיקאים.
קבוצת המוסיקאים כוללת, משמאל לימין (עומדים), נוצרייה המנגנת ב"תוף מרים" (טמבורין),
יהודיה המנגנת בכינור, מוסלמי המנגן בחצוצרה, ו(יושבים) יהודי מנגן בנבל ומוסלמי המנגן
בקאנון (כלי ערבי מסורתי). שלושה עשר האנשים שנאספו יחד מסביב המוסיקאים מייצגים עירוב
של יהודים, מוסלמים, נוצרים ואחרים מכל העולם, וכך גם ששת הילדים הרוקדים מימין. המספר
13 הוא הגימטרייה של המילה "אחד", ולכן מסמלת את האחדות שביניהם, ועם המוסיקאים הם
עולים לסך של 18 אנשים שזה גימטרייה של ח"י. בין הבניינים המתוארים בקו הרקיע של ירושלים,
שלא במקומותיהם הטבעיים, נמצא את בית המשפט העליון, האוניברסיטה העברית על הר הצופים
(מימין ולמעלה), וכן בניינים מהגן הטכנולוגי בדרום העיר.
למעלה
תהליך הכנת הציור.
כדי שבציור תושג מרב האותנטיות וההבעתיות בפני האנשים, קיימנו שני ימי צילומים במהלך
שנת 2006 (בחודש מרץ ובנובמבר) בירושלים.
בצילומים השתתפו יהודים, מוסלמים, נוצרים ואחרים מקבוצות גיל שונות, מעיסוקים מגוונים,אשר
סגנון חייהם שונה איש מרעהו. לפני תחילת הצילומים, החזון להר הבית הוצג והוסבר למשתתפים,
והם אף עברו סדנת דרמה קצרה כדי לעזור להם להתחבר האחד עם השני וכדי שיוכלו לדמיין
לעצמם את הר הבית העתידי שבו כולם יוכלו לעבוד את ה', האל האחד, במבנים המקודשים להם.
שני משתתפים צולמו בפעם אחרת, אחד מהם בחו"ל, אולם גם להם הוסבר החזון לפי הצילומים.
האנשים שנבחרו להיות המוסיקאים בציור לבשו גלימות מיוחדות שעוצבו במיוחד עבור הצילומים
והודגמה להם הדרך שבה עליהם לאחוז את כלי הנגינה שבידיהם.
גודל הציור הוא 2.60 * 1.86 מטר והוא צויר על ידי אשר פרוליך.
הדפסים וגלויות מעוצבות (note cards) ניתן לרכוש כאן.
למעלה
על הנחל ועל הרחבה אפשרית של הר הבית.
הנחל ומספר אנומאליות גיאוגרפיות נוספות
מצביעות על כך שאופיו של הציור הוא נבואי-חזוני ולא תכנון פיזי מדוייק. האלמנטים
הללו מתוארים להלן בתוספת פרטים נוספים הנוגעים לנחל ולאפשרות הרחבתו של הר הבית.
הציור בגלויה זו מתאר את בית המקדש עומד על כנו
בסמיכות שלווה לכיפת הסלע ולמסגד אל אקצה ולאתרים אחרים בירושלים הקדושים לאסלאם
ולנצרות כהתגשמות דברי הנבואה: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד:ט).
אנומליות גיאוגרפיות רבות נכללו בציור כדי
להדגיש שמתואר בו רעיון כללי ולא תכנון מפורט. הר הצופים ושער הרחמים אשר
במציאות הינם ממזרח להר הבית (אלחרם אלשריף), מופיעים בציור מאחוריו לצד העיר העתיקה
(הנמצאת במערב) ומבנים ממקומות אחרים בעיר כדוגמת הגן הטכנולוגי במלחה (מדרום העיר).
חלק מההמון מוצג כשהוא חולף בקדמת כיפת הסלע ומאחוריה בדרכו אל מסגד אל אקצא מדרום לכיפה.
בנוסף, הנחל, הנזכר בנביאים, מופיע בציור על מנת לרמוז לאפשרות נוספת המופיעה בכתובים ולפיה הר הבית
יתרחב, וזאת כדי לשוב ולציין שהציור הוא בעל אופי נבואי-חזוני ולא תכנון פיזי מדויק.
בנבואת יחזקאל (מז א-יב) מוזכר נחל אשר יצא מתחת למפתן בית המקדש כנביעה קטנה אך במהרה
יהפוך לנהר גדול בצורה ניסית וישפך לים המלח, ים המוות, ויחייה אותו. הנביעה העתידית
מוזכרת אף במשנה (מידות ב ו) המונה את השערים בעזרת כהנים ומזכירה ביניהם גם את שער
המים. רבי אליעזר בן יעקב מוסיף שם: "ובו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן
הבית."
בציור, הנחל מאפשר עמימות בקשר למקום המקדש. המקדש יכול להיראות כעומד על המקום המקורי
של הר הבית, אך יתכן והוא ממוקם על הרחבה להר. כמו כן, יתכן שמדובר בהרחבה שהיא מעשי
ידי אדם או כתוצאה של רעידת אדמה ניסית, המתוארת אף היא בנבואה (זכריה יד ד). יש לציין
שלפי מקורות שונים (כגון יחזקאל מ-מג, בבא בתרא עה:) שטח הר הבית יוכפל פי 36, כדי
להכיל שם את כל העמים (ראו את פרשנות המלבי"ם ליחזקאל מב כ). בתלמוד קיימת
אפשרות הלכתית לקדש הרחבה של האזור הקדוש של בית המקדש.
למעלה
דרכים הלכתיות לקדש הרחבה להר הבית.
לפי נבואות בתנ"ך (יחזקאל מ-מג, זכריה יד ד) וגם לפי התלמוד (למשל בבא בתרא עה:), שינויים
מהותיים יחולו בהר הבית. לפי נבואה אחת, שטחו הקדוש של הר הבית יוגדל פי 36 (כדי להכיל
שם את כל העמים, ראו פרשנות המלבי"ם ליחזקאל מב כ).
ניתן להרחיב את שטח הר הבית לפי ההלכה, כפי שמציינת המשנה (סנהדרין א ה, שבועות ב ב)
ופוסק הרמב"ם: "בית דין [סנהדרין] שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין,
ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו" (הלכות
בית הבחירה פרק ו ה"י).
דרך אפשרית להרחבת הר הבית הינה הוספת עפר להר המקורי (הר המוריה) כך שיהפוך לחלק אינטגראלי
של ההר ולקדש את ההרחבה בעזרת הדרך שתיאר הרמב"ם לעיל. אכן, פרשנים מסבירים שהשינויים
שיחולו בטופוגרפיה של הר הבית יצריכו בוודאי קידוש מחודש של המקום-"המקדש וירושלים
עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם..."(הראב"ד, הלכות בית הבחירה
ו יד).
למעלה
האמן – אשר (אוסקר) פרוליך.
אשר (אוסקר) פרוליך נולד בלה פלטה, ארגנטינה בשנת 1942, ולמד בבית הספר הגבוה לאומנויות
באוניברסיטת לה פלטה. בשנת 1965 עלה לישראל ולמד אומנות באוניברסיטת חיפה. למעלה מארבעים
שנה אשר פרוליך מיישם מגוון טכניקות בציור ורישום (בעיקר שמן וצבעי מים) ומתמחה בטכניקות
הציור של ה Old Masters.
עבודותיו הוצגו בתערוכות ברחבי העולם (גואטמלה, ספרד, ארגנטינה ועוד). בשנת 1993 זכה
בפרס הראשון בתחרות אמני תל אביב. הוא מנהל גלריה לאמנות בכפר האמנים עין הוד, ומתגורר,
מלמד ועובד בעין הוד ובתל אביב.
ניתן לקרוא עוד על אשר פרוליך ולהתרשם מדוגמאות אחרות מיצירותיו כאן.
למעלה
שער הרחמים.
שער זה ממוקם בחומה המזרחית שמקיפה את הר הבית, והוא אחד משערי העיר העתיקה של ירושלים.
שער זה הינו סמל מיוחד של גאולה ופתיחת הלבבות בשלושת הדתות ה"אברהמיות". זהו השער
היחיד שנחסם עוד מדורות קדומים.
בזמן שבית המקדש היה קיים, השער המזרחי של הר הבית נקרא "שער שושן" (משנה מידות א ג)
ומעריכים ששער הרחמים נבנה מאוחר יותר באותו המקום, במאה החמישית לספירה. לשער ישנה
צורה מיוחדת של שתי קשתות עבור שתי הכניסות שבו.
במאה התשיעית, השלטון המוסלמי חסם את השער, אולם במפה מהמאה ה-15 לספירה נראה שכניסה
אחת בשער פתוחה, ונראה אם כן שסולטאן סולימאן חסם את שתי הכניסות מאוחר יותר, כנראה
בגלל רצון לפקח ביעילות גבוהה יותר על הבאים והיוצאים מהעיר בעזרת מספר מופחת של שערים.
במסורת היהודית רווחת האמונה שמבעד לשער שיפתח שנית יכנס המשיח להר הבית ויביא איתו
את הגאולה. בעקבות מסורת זו, יהודים מכל העולם בחרו להיקבר בהר הזיתים מול השער, כהכנה
לקראת בוא המשיח ותחיית המתים. בימי הביניים נאמרו נוכח השער תפילות מיוחדות.
המסורת הנוצרית גורסת כי דרך שער הרחמים נכנס ישו להר הבית, ובפיהם נקרא השער "שער
הזהב".
לפי המסורת המוסלמית שער זה מצוין בקוראן, ודרכו יעברו הצדיקים ביום הדין.
למעלה
הר הבית.
ה' ציווה את היהודים לבנות את בית המקדש בהר המוריה (אשר מוזכר בתורה), ומאז הר זה
נקרא הר הבית. בתחילה, המקדש נבנה על משטח קטן בראש ההר אך בשנת 19 לפנה"ס, המלך הורדוס
בנה הרחבה עצומה להר ומקדש חדש, והפך את המקום למתחם הדתי הגדול ביותר בעולם העתיק.
אולם, הר הבית אינו רק המשטח שעליו עומד המקדש, אלא מהווה ישות בעלת קדושה עצמית (משנה
כלים א ח). כמו כן ההלכה קובעת בפרוש שגויים רשאים לעלות להר הבית כדי להשתתף בקדושת
המקדש ובהקרבת הקרבנות.
למעלה
ירושלים.
ירושלים הינה עיר קדושה לאורך כל 3000 שנות קיומה. היא אינה ממוקמת במקום אסטרטגי,
או בקרבת צומת דרכים חשוב ואף אינה בעלת משאבים טבעיים ואו קירבה למקור מים חשוב. חשיבותה
נובעת מקדושתה בלבד.
ירושלים (- עיר השלום) היא העיר הקדושה ביותר ביהדות, והר המוריה שעליו נבנה המקדש
נמצא בתוך תחומי העיר. ירושלים קדושה לנצרות כמקום ששם התרחשו אירועים חשובים בחייו
ובמותו של ישו, וגם למוסלמים, כמקום עלייתו של הנביא מוחמד לשמים (לפי המוסלמים, מהסלע
שנמצא כיום מתחת לכיפת הסלע).
למעלה
כיפת הסלע.
כיפת הסלע (ערבית: קובת אל צחרה) נבנתה על הר הבית (בפי המוסלמים "אל חראם אל שריף"
– "המקודש והנעלה"). בנייתה הושלמה בשנת 691 לספירה על ידי החליף עבד אל מאליק. כיפת
הסלע אינה מסגד ואין שם תפילות ציבוריות. לפי המוסלמים, מוחמד עלה לשמים מהסלע הגדול
המצוי כיום מתחת לכיפה.
מסגד אל אקצא, גם הוא בהר הבית, אינו נראה בציור, אולם, ניתן לראות
מוסלמים הולכים בכיוונו. מסגד זה, שנבנה בשנת 705 לספירה, הוא שלישי בחשיבותו למוסלמים
כיוון שלפי הפרשנות, זהו המסגד שנזכר בקוראן (סורת אל-איסרא, 17, איה 1) בקשר למסע
הלילי המופלא של מוחמד.
למעלה
כנסיית הקבר הקדוש וגן הקבר.
לפי הקתולים, כנסיית הקבר הקדוש נבנתה על המערה שבה נקבר ישו. רוב הפרוטסטנטים,
לעומת זאת, סוברים שגן הקבר הוא מקום קברו של ישו (בציור "גן
הקבר" מופיע מימין לכנסיית הקבר).
כיוון שבציור הכיוונים טושטשו בכוונה גם בעזרת מבנים מוכרים שאינם נמצאים במקומם האמיתי,
גן הקבר מצויר בקרבת כנסיית הקבר הקדוש, כאשר במציאות, גן הקבר נמצא כ 600 מטר צפונית
לכנסיה.
למעלה
בית המקדש.
המקדש הנראה בציור הוא בדמותו של הבית השני. אמנם, בית המקדש השלישי, המופיע בחזונו
של יחזקאל שונה מהבית שני, אך לצורך הציור השתמשנו בתבניתו המפורסמת של הבית השני.
בית המקדש הראשון נבנה על ידי המלך שלמה במאה העשירית לפנה"ס, ונחרב בידי הבבלים בשנת
586 לפנה"ס. המקדש השני נבנה על ידי היהודים שחזרו מגלות בבל (516 לפנה"ס). מאוחר יותר,
המלך הורדוס, בסוף המאה הראשונה לפנה"ס, הרחיב את הר הבית ויצר רחבה גדולה שעליה נבנה
שוב מקדש חדש ומפואר. מקדש זה נחרב בידי הרומאים בשנת 70 לספירה.
למעלה