האם החלום להקים את בית המקדש אינו נחשב מיושן אפילו בעיני יהודים דתיים? כמו כן, האם
חלום ישן זה אינו מהווה מקור לבעיות בעולמנו המודרני?
החלום להקים את בית המקדש, חלום בו החזיקו יהודים בדבקות במשך אלפיים שנה ומוזכר גם
כיום בתפילות היומיות, מעולם לא היה רק בנוגע לבניין עצמו, אלא אדרבה היה קשור למהות
התפקיד היהודי והוא לשאת את שם ה', האל האחד, בעולם. זו הייתה מטרת בנייתו של המקדש
הראשון, כפי שמתואר בדברים שנשא המלך שלמה בחנוכת הבית, ומאוחר יותר בפי נביאי ישראל.
לאחר חורבן המקדש בידי האימפריה הרומאית, המשיכה היהדות ועברה מדור לדור במסגרת הלימוד
והמתודה הרבניות, אך נשמת היהדות, דהיינו תפקידם של היהודים לשאת את שמו של ה', האל
האחד, נישאה דרך החלום להקמת המקדש. לעומת שלטון האימפריה הרומאית, מלכות הרשעה בפי
היהודים, שהייתה בזמנו כוח עצום ובלתי מעורער, חלום זה ביטא את האמונה הרדיקלית שיום
יבוא וה' יהיה שוב למלך על כל הארץ, ושהתנהגות מוסרית שמעידה על שם ה' תהיה שוב דרך
המלך. העם היהודי והעולם חייבים לשמור על חלום זה בדבקות, היום יותר מתמיד.
אולם גם אם חלום המקדש הינו חשוב ורלוונטי לימינו, האם אין בהעלאת הנושא כדי להגביר
את הפוטנציאל לעימות באזור הרגיש והמתוח הזה של העולם?
העולם מעמיד פנים כיום שנושא זה אינו חשוב, אולם בפועל הסכמים לשלום במזרח התיכון כשלו
שוב ושוב בעיקר בגלל חוסר יכולת החלטה בנוגע להר הבית. ההתעלמות מהחלום היהודי ארוך
השנים להקמת בית המקדש וכן ההתעלמות מפחדיהם של המוסלמים שחלום זה עלול יום אחד לסכן
את מעמדם של המבנים המקודשים להם על הר הבית, היא צורה של הכחשה שכבר הוכח שוב ושוב
שאיננה יעילה. הדבר המרגש ביותר בנוגע לנושא זה הוא, שכאשר מפסיקים להתעלם מנושא הר
הבית, בגלל פחדינו שמא הדבר יוביל לעימות בלתי נמנע, אנו מוצאים שבעצם אין כאן בעיה,
אלא אדרבה, הזדמנות נפלאה להוליך להתקדמות וגאולה של העולם.
אלו אמנם מחשבות נאצלות, אך בפועל, לפי ההלכה היהודית, נראה שהמקדש חייב להיבנות במקום
של כיפת הסלע! האם חלום הקמת המקדש אינו למעשה בעיה בלתי פתירה ולכן באמת עדיף להתעלם
ממנה?
במאמר סמכות הנביא,
שפורסם בתחומין, כתב העת ההלכתי המוביל בישראל (י.
פרנקל, "סמכות הנביא בקביעת מקומו של בית המקדש", תחומין (27), הוצאת מכון צומת, אלון
שבות 2007), הראנו שלפי ההלכה, לנביא יש סמכות לקבוע מקום על הר המוריה שעליו יבנה
בית המקדש. בעקבות ההתפתחויות ההיסטוריות מאז חורבן בית המקדש השני, כפי שעולה מדברי
הרמב"ם להלן, אפשרי הדבר שה' יעביר אלינו בעזרת הנביא מיקום שונה לבית המקדש מהמקום
המשוער לפי המסורת ארוכת השנים. הסקירה ההלכתית מראה בצורה ברורה שאכן לנביא יש סמכות
להורות הוראה כזו.
אך גם אם ניתן הלכתית למקם את המקדש בסמוך למבנים המוסלמיים והנוצריים, מדוע שיהודים
ירצו להתפשר על האופי הקדוש והייחודי של המקדש?
מטרה מרכזית של המקדש, כפי שעולה מדברי המלך שלמה בחנוכת בית המקדש הראשון וכן מדבריהם
של הנביאים ומקורות יהודיים נוספים בתלמוד ומאוחר יותר, הינה לשאת את של ה', האל האחד,
לעולם כולו - "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" (ישעיה נו ז). עדויות מהתלמוד ממקורות
היסטוריים אחרים מתעדות את השתתפותם הפעילה של גויים בעבודת ה' במקדש. קירבתו של המקדש
למבנים המקודשים לאסלאם ולנצרות תהווה מוקד משיכה למיליוני אנשים בשנה ותמלא אחר המטרה
של המקדש לשאת את שמו של ה', האל האחד לעולם כולו. החזון המוצע אינו פשרה אלא אדרבה,
הוא מימוש השלם של מטרת העם היהודי ומהות המקדש, ובנוסף מימוש מרכיב מהותי באמונת האסלאם
והנצרות, לשאת את שמו של האל האחד ולמלא אחר הנבואה "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
אך למרות שתפקיד המקדש הוא שכל העולם ישא את שם ה', מדוע דבר זה מצדיק את קרבתם של המבנים
המוסלמיים והנוצריים אליו?
הרמב"ם, מגדולי היהדות לאורך הדורות, כתב (משנה תורה, הלכות מלכים יא ד) "וכל הדברים
האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן
העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם
ה' לעבדו שכם אחד' (צפניה ג ט)". דתות אלו, לפי הרמב"ם, הם חלק מתוכנית אלוהית לקראת
השינוי המיוחל בעולם שבו הכל יעבדו את האל האחד, יחד בשלום.
בית המקדש, שישכון בשכנות של שלום למבנים המקודשים לאסלאם ולנצרות, יאיץ את השינוי
המיוחל של דתות אלו לעבר המטרה הזו. באותו הזמן, שינוי דומה יחול אף ביהדות לקראת התמקדות
במשימת העם היהודי לתיקון עולם בעזרת המסר של האל האחד המשותף לכל.
הציטוט לעיל מדגיש שליהודים, מוסלמים ונוצרים לאורך ההיסטריה ישנו קשר לה' , האל האחד.
כולנו לא התעלינו לדרגה נעלה הממצה את המרב מהקשר הזה לאלוהים. קרבת בית המקדש למבנים
המוסלמיים והנוצריים תוביל אותנו לשינוי מרשים בכל שלושת הדתות הללו לעבר עבודת ה'
ולקראת המלכת ה' בארץ.
ללא ספק, הרעיונות המוצגים כאן הינם אידיאליסטים ונעלים, ויתכן ויהיו ישימים בעתיד,
אך כיום המציאות בעולם היא שיהודים, מוסלמים ונוצרים מונחים לאור הלכותיהם השונות,
ואלו הרי מובילים בהכרח לעימות?
האימפריה הרומאית התמחתה בליבוי עימותים בין קבוצות שונות באוכלוסיה (עקרון "הפרד ומשול")
כהסחה ממעשי הסחטנות שלהם שפגעו בכל נתיניהם. האימפריה הרומאית, לאחר הריגת אלפי יהודים
ונוצרים, קיבלה את הנצרות כדת המדינה אך התעלמה מהדרכותיו של ישו ושילמה מס שפתיים
בלבד בעוד היא משסה נוצרי ביהודי וממשיכה את דרכיה, דרכי הסחיטה והרצח. ממשיכי דרכה
של האימפריה הרומאית, המשיכו הלאה את המורשת האכזרית הזו, בשם ישו, והרגו אלפי מוסלמים
במסעות הצלב השונים. האימפריה הרומאית הרסה את בית המקדש השני, בעוד היהודים עצמם שרויים
במלחמת אחים, והשאירה מורשת של הרס ועימות גם עבור הר הבית .
זהו הזמן שנפסיק ללכת בדרכה של האימפריה הרומאית שרדפה את כולנו וליבתה עימותים בין
אדם לרעהו, ובמקום זה לחזור אל דרך ה', האל האחד, שעומדת בבסיסם של היהדות, האסלאם
והנצרות. זהו הזמן לדחות את דרך החורבן והפירוד ולשנות את מקום הר הבית למקום בו יתגשם
המימוש המלא של הדרכותיהם השוות של שלושת הדתות, לעבודת ה', האל האחד, יחד בשלום
מדוע ראוי לשלב גויים בדיון זה?
המקדש נועד לשרת את העולם כולו, לא רק את היהודים. לכן, חורבן המקדש היה אבידה גדולה
לכל, כפי שמציין התלמוד. דיון משותף בחלום המקדש ממלא מעט את השבר הזה של העולם, ועוזר
לעמים כולם, יהודים כגויים, להפנות את ליבנו לקראת הזמן בו אלוהים שוב ימלוך על הארץ
והעולם כולו יעבוד את ה' יחד.
האם בית מקדש בנוי לפי החזון המוצע ישיב על כנו גם את עבודת הקרבנות?
פרשנים שונים, למעשה, נחלקו בשאלה האם עבודת הקרבנות תתקיים בבית המקדש השלישי. מכל
מקום, ברור הדבר שתפקידו המרכזי של המקדש היה תמיד לשאת את שמו של ה', האל האחד לעולם
כולו, ותפקיד זה יהיה מהותי בבית המקדש העתידי, כפי שהיה הדבר במקדש ראשון ושני.
מה אתם בעצם מנסים להשיג?
כיהודים דתיים, אנו מחויבים ללמוד את נושא המקדש, וחזון ומחקר אלו הינם הדרך למלא את
החובה הזו. תפקידו של העם היהודי הוא להביא את ידיעת שמו של ה', האל האחד לעולם כולו
ואנו מאמינים שבהצעת חזון זה להר הבית העתידי אנו מקיימים את תפקידנו המרכזי כיהודים.
אנו מאמינים עוד שפחדינו, הגוברים בהעדר דיון רציני בעתיד הר הבית, הינה הרסניים. מאידך,
אנו סוברים שמחקר מעמיק בנושא זה בידי יהודים, מוסלמים, נוצרים ואחרים יתרום להבנה
שאין מדובר כאן בבעיה אלא בהזדמנות לקראת גאולת העולם, למלא אחר הנבואה "ביום ההוא
יהיה ה' אחד ושמו אחד". אנו מציעים חזון זה בענווה, בתקווה שכאשר הדברים יצאו בצורה
ברורה מפיו של נביא שזהו רצון ה', חזון זה יתגשם יום אחד.